<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער החמישה ועשרים</h1>
<h2>דף ט:</h2>
פ"ק דגטין [ט' ע"ב] תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. ובפרק ב' דגטין [י"ט ע"א] אתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר, פירוש רושמים שמותיהם בעופרת וחותמים שמם על הרשום, אבל לא במי אבר דקימא לן כתבו באבר כשר הילכך הכתב העליון לא הוי כתב, וכל שכן שאין כותבין להם בסיקרא דהא תנן כתבו בסקרא כשר, והני מילי בגטין משום עגונות אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא, תניא כותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין, אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין, אמר רבי אלעזר מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל שלא יהיו בנות ישראל עגונות, אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרב אמר אין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואוקימנא אקריאה, כלומר שאמר שאין קורין בפניהם וחותמין אלא אפי' בשאר שטרות קורין לפניהם וחותמין, כן פירש בעל הלכות גדולות, ורש"י ז"ל. אבל הריא"ף ז"ל לא הביא ההיא דרב גמדא ומשמע דסובר דהלכה כרבי שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני אבל רב נחמן וספרי אחריני ספרי דדייני ואיניש אחריני לא [גיטין י"ט ע"ב]. ואם רשמו להם וחתמו יש פוסלין את השטר והרמב"ם ז"ל מכללם בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ו]. ויש מכשירין, והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם. וכתב בעל העטור ז"ל באות קיום מסתברא בשאר שטרות אי מקרו להו תרי דידעי למקרי במסיח לפי תומו חותם כדאמרינן בשטרא פרסאה, והילכך היכא דחתימי סהדי ולא קיים לן אי ידעי למקרי אי לא בחזקת כשרין קיימי ומקיימי להו בי דינא ומגבינן ביה כדי שלא תנעול הדלת בפני לווין. ואי קי(י)ם לן דלא ידעי למקרי, אף על גב דמסהדי אחתימות ידייהו דייקינן בסהדותיהו על פיהם אי מכווני אשטרא מקיימי להו. (והדין) [והכין] כתבו רבואתא, ואי אמרי אנן אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עליהו. והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב סימן י"ב] הביא דבריו ולא חלק עליו אלא במה שאמר דמקרי ליה במסיח לפי תומו, דלא בעינן מסיח לפי תומו אלא בגוים בשטרא פרסאה אבל בישראל לא דלא חשידי לשקר, ואי אפשר לומר שסברתם ז"ל הולכת על פי דרכו של (ר"ג) [ה"ג] ורש"י ז"ל שכתבתי למעלה, שהרי דעתו של בעל העטור ז"ל לפסוק על פי דרכן של הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שאין להכשיר לסמוך על קריאת אחרים אלא בגטי נשים או כרב נחמן וספרי דדייני, אלא נראה דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת וכו' אבל מעקר דינא לא. ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עליהו אם אמרו פלוני בקי פירש לנו והבין לנו לשונו נאמנין על כך וכל שכן אם עדותם מכוונת על פה עם מה שכתוב בשטר. אבל בתשובה כתב הרא"ש ז"ל [כלל ל"ו סימן א'] שאם אין יודעין לקרות אין חותמין בכתובה כמו שכתוב בספר אבן העזר בסימן ס"ו. ירושלמי בפרק ג' דסנהדרין כתבו בעל העטור ז"ל באות קיום הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות אבל אין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי וכו'. ואם אין כותבין (על) [כל] שמם אלא סימן מובהק יספיק. דאמרינן בפרק גט פשוט [ב"ב קס"א ע"ב] ובפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] דרב [צייר כורא] ורבי חנינא (צילוי) [צייר] (חדתא) [חרותא]. ורב חסדא סמ"ך ורב הושעיא עי"ן. (רבא) [רבה] בר רב הונא צייר מכותא. ובירושלמי [גיטין פ"ט ה"ח] אמרי דרב אמי חתים אל"ף, בעטור אות קיום.
<h2>דף יט.</h2>
פ"ק דגטין [ט' ע"ב] תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. ובפרק ב' דגטין [י"ט ע"א] אתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר, פירוש רושמים שמותיהם בעופרת וחותמים שמם על הרשום, אבל לא במי אבר דקימא לן כתבו באבר כשר הילכך הכתב העליון לא הוי כתב, וכל שכן שאין כותבין להם בסיקרא דהא תנן כתבו בסקרא כשר, והני מילי בגטין משום עגונות אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא, תניא כותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין, אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין, אמר רבי אלעזר מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל שלא יהיו בנות ישראל עגונות, אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרב אמר אין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואוקימנא אקריאה, כלומר שאמר שאין קורין בפניהם וחותמין אלא אפי' בשאר שטרות קורין לפניהם וחותמין, כן פירש בעל הלכות גדולות, ורש"י ז"ל. אבל הריא"ף ז"ל לא הביא ההיא דרב גמדא ומשמע דסובר דהלכה כרבי שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני אבל רב נחמן וספרי אחריני ספרי דדייני ואיניש אחריני לא [גיטין י"ט ע"ב]. ואם רשמו להם וחתמו יש פוסלין את השטר והרמב"ם ז"ל מכללם בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ו]. ויש מכשירין, והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם. וכתב בעל העטור ז"ל באות קיום מסתברא בשאר שטרות אי מקרו להו תרי דידעי למקרי במסיח לפי תומו חותם כדאמרינן בשטרא פרסאה, והילכך היכא דחתימי סהדי ולא קיים לן אי ידעי למקרי אי לא בחזקת כשרין קיימי ומקיימי להו בי דינא ומגבינן ביה כדי שלא תנעול הדלת בפני לווין. ואי קי(י)ם לן דלא ידעי למקרי, אף על גב דמסהדי אחתימות ידייהו דייקינן בסהדותיהו על פיהם אי מכווני אשטרא מקיימי להו. (והדין) [והכין] כתבו רבואתא, ואי אמרי אנן אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עליהו. והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב סימן י"ב] הביא דבריו ולא חלק עליו אלא במה שאמר דמקרי ליה במסיח לפי תומו, דלא בעינן מסיח לפי תומו אלא בגוים בשטרא פרסאה אבל בישראל לא דלא חשידי לשקר, ואי אפשר לומר שסברתם ז"ל הולכת על פי דרכו של (ר"ג) [ה"ג] ורש"י ז"ל שכתבתי למעלה, שהרי דעתו של בעל העטור ז"ל לפסוק על פי דרכן של הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שאין להכשיר לסמוך על קריאת אחרים אלא בגטי נשים או כרב נחמן וספרי דדייני, אלא נראה דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת וכו' אבל מעקר דינא לא. ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עליהו אם אמרו פלוני בקי פירש לנו והבין לנו לשונו נאמנין על כך וכל שכן אם עדותם מכוונת על פה עם מה שכתוב בשטר. אבל בתשובה כתב הרא"ש ז"ל [כלל ל"ו סימן א'] שאם אין יודעין לקרות אין חותמין בכתובה כמו שכתוב בספר אבן העזר בסימן ס"ו. ירושלמי בפרק ג' דסנהדרין כתבו בעל העטור ז"ל באות קיום הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות אבל אין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי וכו'. ואם אין כותבין (על) [כל] שמם אלא סימן מובהק יספיק. דאמרינן בפרק גט פשוט [ב"ב קס"א ע"ב] ובפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] דרב [צייר כורא] ורבי חנינא (צילוי) [צייר] (חדתא) [חרותא]. ורב חסדא סמ"ך ורב הושעיא עי"ן. (רבא) [רבה] בר רב הונא צייר מכותא. ובירושלמי [גיטין פ"ט ה"ח] אמרי דרב אמי חתים אל"ף, בעטור אות קיום.
<h2>דף לו.</h2>
פ"ק דגטין [ט' ע"ב] תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. ובפרק ב' דגטין [י"ט ע"א] אתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר, פירוש רושמים שמותיהם בעופרת וחותמים שמם על הרשום, אבל לא במי אבר דקימא לן כתבו באבר כשר הילכך הכתב העליון לא הוי כתב, וכל שכן שאין כותבין להם בסיקרא דהא תנן כתבו בסקרא כשר, והני מילי בגטין משום עגונות אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא, תניא כותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין, אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין, אמר רבי אלעזר מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל שלא יהיו בנות ישראל עגונות, אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרב אמר אין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואוקימנא אקריאה, כלומר שאמר שאין קורין בפניהם וחותמין אלא אפי' בשאר שטרות קורין לפניהם וחותמין, כן פירש בעל הלכות גדולות, ורש"י ז"ל. אבל הריא"ף ז"ל לא הביא ההיא דרב גמדא ומשמע דסובר דהלכה כרבי שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני אבל רב נחמן וספרי אחריני ספרי דדייני ואיניש אחריני לא [גיטין י"ט ע"ב]. ואם רשמו להם וחתמו יש פוסלין את השטר והרמב"ם ז"ל מכללם בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ו]. ויש מכשירין, והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם. וכתב בעל העטור ז"ל באות קיום מסתברא בשאר שטרות אי מקרו להו תרי דידעי למקרי במסיח לפי תומו חותם כדאמרינן בשטרא פרסאה, והילכך היכא דחתימי סהדי ולא קיים לן אי ידעי למקרי אי לא בחזקת כשרין קיימי ומקיימי להו בי דינא ומגבינן ביה כדי שלא תנעול הדלת בפני לווין. ואי קי(י)ם לן דלא ידעי למקרי, אף על גב דמסהדי אחתימות ידייהו דייקינן בסהדותיהו על פיהם אי מכווני אשטרא מקיימי להו. (והדין) [והכין] כתבו רבואתא, ואי אמרי אנן אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עליהו. והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב סימן י"ב] הביא דבריו ולא חלק עליו אלא במה שאמר דמקרי ליה במסיח לפי תומו, דלא בעינן מסיח לפי תומו אלא בגוים בשטרא פרסאה אבל בישראל לא דלא חשידי לשקר, ואי אפשר לומר שסברתם ז"ל הולכת על פי דרכו של (ר"ג) [ה"ג] ורש"י ז"ל שכתבתי למעלה, שהרי דעתו של בעל העטור ז"ל לפסוק על פי דרכן של הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שאין להכשיר לסמוך על קריאת אחרים אלא בגטי נשים או כרב נחמן וספרי דדייני, אלא נראה דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת וכו' אבל מעקר דינא לא. ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עליהו אם אמרו פלוני בקי פירש לנו והבין לנו לשונו נאמנין על כך וכל שכן אם עדותם מכוונת על פה עם מה שכתוב בשטר. אבל בתשובה כתב הרא"ש ז"ל [כלל ל"ו סימן א'] שאם אין יודעין לקרות אין חותמין בכתובה כמו שכתוב בספר אבן העזר בסימן ס"ו. ירושלמי בפרק ג' דסנהדרין כתבו בעל העטור ז"ל באות קיום הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות אבל אין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי וכו'. ואם אין כותבין (על) [כל] שמם אלא סימן מובהק יספיק. דאמרינן בפרק גט פשוט [ב"ב קס"א ע"ב] ובפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] דרב [צייר כורא] ורבי חנינא (צילוי) [צייר] (חדתא) [חרותא]. ורב חסדא סמ"ך ורב הושעיא עי"ן. (רבא) [רבה] בר רב הונא צייר מכותא. ובירושלמי [גיטין פ"ט ה"ח] אמרי דרב אמי חתים אל"ף, בעטור אות קיום.
<h2>דף פז:</h2>
פ"ק דגטין [ט' ע"ב] תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין. ובפרק ב' דגטין [י"ט ע"א] אתמר עדים שאין יודעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושמואל אמר באבר, פירוש רושמים שמותיהם בעופרת וחותמים שמם על הרשום, אבל לא במי אבר דקימא לן כתבו באבר כשר הילכך הכתב העליון לא הוי כתב, וכל שכן שאין כותבין להם בסיקרא דהא תנן כתבו בסקרא כשר, והני מילי בגטין משום עגונות אבל בשאר שטרות לא דההוא דעבד בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא, תניא כותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושאין יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין, אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בגטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין, אמר רבי אלעזר מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל שלא יהיו בנות ישראל עגונות, אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל ורב גמדא משמיה דרב אמר אין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. ואוקימנא אקריאה, כלומר שאמר שאין קורין בפניהם וחותמין אלא אפי' בשאר שטרות קורין לפניהם וחותמין, כן פירש בעל הלכות גדולות, ורש"י ז"ל. אבל הריא"ף ז"ל לא הביא ההיא דרב גמדא ומשמע דסובר דהלכה כרבי שמעון בן גמליאל, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני אבל רב נחמן וספרי אחריני ספרי דדייני ואיניש אחריני לא [גיטין י"ט ע"ב]. ואם רשמו להם וחתמו יש פוסלין את השטר והרמב"ם ז"ל מכללם בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה [ה"ו]. ויש מכשירין, והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם. וכתב בעל העטור ז"ל באות קיום מסתברא בשאר שטרות אי מקרו להו תרי דידעי למקרי במסיח לפי תומו חותם כדאמרינן בשטרא פרסאה, והילכך היכא דחתימי סהדי ולא קיים לן אי ידעי למקרי אי לא בחזקת כשרין קיימי ומקיימי להו בי דינא ומגבינן ביה כדי שלא תנעול הדלת בפני לווין. ואי קי(י)ם לן דלא ידעי למקרי, אף על גב דמסהדי אחתימות ידייהו דייקינן בסהדותיהו על פיהם אי מכווני אשטרא מקיימי להו. (והדין) [והכין] כתבו רבואתא, ואי אמרי אנן אקרינן למאן דידעי למקרי סמכינן עליהו. והרא"ש ז"ל [גיטין פ"ב סימן י"ב] הביא דבריו ולא חלק עליו אלא במה שאמר דמקרי ליה במסיח לפי תומו, דלא בעינן מסיח לפי תומו אלא בגוים בשטרא פרסאה אבל בישראל לא דלא חשידי לשקר, ואי אפשר לומר שסברתם ז"ל הולכת על פי דרכו של (ר"ג) [ה"ג] ורש"י ז"ל שכתבתי למעלה, שהרי דעתו של בעל העטור ז"ל לפסוק על פי דרכן של הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל שאין להכשיר לסמוך על קריאת אחרים אלא בגטי נשים או כרב נחמן וספרי דדייני, אלא נראה דמשום תקנה אמרוה הגאונים ז"ל כדי שלא תנעול דלת וכו' אבל מעקר דינא לא. ומיהו לכל הדעות אם יודעים לקרות ואינם מבינים אותו יפה נראה דסמכינן עליהו אם אמרו פלוני בקי פירש לנו והבין לנו לשונו נאמנין על כך וכל שכן אם עדותם מכוונת על פה עם מה שכתוב בשטר. אבל בתשובה כתב הרא"ש ז"ל [כלל ל"ו סימן א'] שאם אין יודעין לקרות אין חותמין בכתובה כמו שכתוב בספר אבן העזר בסימן ס"ו. ירושלמי בפרק ג' דסנהדרין כתבו בעל העטור ז"ל באות קיום הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות אבל אין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי וכו'. ואם אין כותבין (על) [כל] שמם אלא סימן מובהק יספיק. דאמרינן בפרק גט פשוט [ב"ב קס"א ע"ב] ובפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] דרב [צייר כורא] ורבי חנינא (צילוי) [צייר] (חדתא) [חרותא]. ורב חסדא סמ"ך ורב הושעיא עי"ן. (רבא) [רבה] בר רב הונא צייר מכותא. ובירושלמי [גיטין פ"ט ה"ח] אמרי דרב אמי חתים אל"ף, בעטור אות קיום.
